המסמך הוכן במהלך שנת 2014 בהזמנת רשות העתיקות, במטרה לבחון את האופן בו יושמו איזורי החיץ של אתרי מורשת העולמית הקיימים כיום בישראל. המסמך בוחן הן את כוונת ההנחיות האופרטיביות של אמנת המורשת העולמית, והן את אמצעי היישום שהוגדרו בעת כתיבת תיקי המועמדות, והשימוש בהם בפועל מאז ההכרזה. לשם כך, נשען המסמך זה גם את הספרות העניפה שנכתבה על הנושא בשנים האחרונות, ומנתח מקרי מבחן המאתגרים את המושג ‘איזור חיץ’ כפי שנהוג להשתמש בו כיום. 

המסמך מבקש להתחקות אחר משמעותו, כוונתו המוצהרת ויעילותו בפועל של הכלי הנקרא ‘איזור חיץ’, זאת תוך זיהוי מרכיבי המנגנון, הבנת האופנים בו הוא מיושם בשטח, ובחינת הטמעתו במנגנוני תכנון ושימור קיימים.  מטרתו העיקרית של המסמך היא לגבש עמדה באשר לערך המוסף של איזור החיץ כאמצעי יעיל להגנה על אתרי מורשת עולמית בישראל.