בשנת 2001 קיבלה עכו העתיקה מעמד של אתר מורשת עולמית. במסגרת הכנת תיק המועמדות לועידת המורשת העולמית של אונסק"ו הוגדרו ערכיה של העיר, הורחבו ומוסדו מנגנוני ההגנה והניהול לאתר, והורחב הפיקוח על עבודות השיקום והבנייה המתבצעות בתחומי העיר. במקביל, פותחה תכנית אב חדשה, מוטת שימור, לעיר העתיקה. תכנית זו זיהתה את המבנים להם ניתן להוסיף תוספות בנייה, והגדירה את הפרמטרים על פיהם יותרו תוספות. בתמיכה לתכנית זו פיתחה רשות העתיקות שורה של מפרטים לבנייה ראויה בתחומי העיר ההסטורית.

עם חלוף השנים הלך והתגבר הצורך של האוכלוסיה המקומית בהרחבת יחידות המגורים הקיימות, בעוד מפרטי השימור חייבו סטנדרט מוקפד של חמרי בנייה וביצוע שמחיריהם בצידם. הפער שנוצר בין מעמדה המחייב של עכו כעיר מורשת עולמית לעומת צרכי התושבים חייב חיפוש אחר צורות בנייה שיהיו הולמות הן  מהבחינה השימורית והן מבחינת יכולותיה של האוכלוסיה המקומית.

העבודה בוחנת מספר שיטות להוספת תוספות בנייה על גבי בניית האבן הקיימת בעיר, ומדרגת את התאמתן לפי פרמטרים של אותנטיות והתאמה לצד עלות וישימות הנדסית.